אנחנו לא המציאות בישראל אנחנו מה שישראל יכולה להיות

המיקום: מרכז הקהילתי היהודי של האפר איסט סייד בני יורק
האירוע - קונצרט של אחינועם ניני ומירה עוואד בחסות המרכז היהודי ובשותפות עם גבעת חביבה. מה לגבעת חביבה ולמוזיקה הנפלאה של אחינועם ומירה? אחינועם ומירה הן זוכות פרס גבעת חביבה לשלום לשנת 2009. פרס אותו קיבלו בטקס חגיגי ורב משתתפים שנערך במסגרת חגיגת ציון 60 שנה לגבעת חביבה, הארגון הותיק ביותר שעוסק בדו קיום וחברה משותפת בין ערבים ויהודים בישראל. הנימוקים למענק הפרס היו: "מירה עווד ואחינועם ניני נבחרו בזכות פעילותן והופעותיהן המשותפות כאמניות יהודיה וערביה - לציון פעולתן האמיצה, ביחד ולחוד, למען שלום ודיאלוג ישראלי-פלסטיני; על מאמציהן לבנות באמצעות המוזיקה, גשרים בין בני-אדם גם בזמנים קשים של סכסוך אלים; על יכולתן להראות שרוח האדם וחירות המחשבה מסוגלות להתגבר על מכשולים פיזיים ומנטאליים כדי ליצור דיאלוג המבוסס על מילים ותווים במקום רובים ופצצות; ועל היותן שותפות לטווית קשרים אישיים היוצרים דו-שיח ועתיד טוב יותר למזרח התיכון.
המוניטין הבינלאומי של מירה ואחינועם, הפך אותן לצמד של שגרירות שלום ודוברותיהן של אלפי אנשים משני הצדדים העוסקים באופן יומיומי, כמונו אנו, ביצירת קשרים אישיים, רקימת דו-שיח ובבנייה משותפת של עתיד טוב יותר באזור המסובך והמיוסר בו אנו חיים.
פרס חביבה רייק לשלום נוסד על ידי גבעת חביבה בארץ וקרן החינוך של גבעת חביבה בארה"ב, במטרה לכבד את פועלם של אנשים המערבים את עצמם בחתירה למען השלום במזרח התיכון, ביוזמות לקידום הבנה הדדית ודיאלוג פוליטי, תרבותי ודתי בטיפוח הסובלנות וכיבוד זכויות האדם. שנת 2009 מציינת מלאת 60 שנה לייסוד גבעת חביבה. וועדת הפרס החליטה שמן הראוי בשנה מיוחדת זו, להעניק את הפרס במשותף לאישה ערביה ויהודיה, אזרחיות ישראל, שבפעולתן מייצגות את רוח שיתוף הפעולה היהודי-ערבי אותו אנו מיישמים בגבעת חביבה בכל שנות קיומה".

כאשר נודע לנו, צוות גבעת חביבה בארצות הברית, על הגעתן לקונצרט בניו יורק שמחנו להגיע לאירוע ולהמשיך את התמיכה והקשר של גבעת חביבה והזמרות.

אחרי שעתיים מלאות אופטימיות ותקווה, עמדנו שם בחדר קבלת הפנים נרגשים ביחד עם אחינועם ומירה לתמונה משותפת. נרגשים על עוצמת החוויה ששתי הנשים האלה מקרינות על סביבתן. על החיבור שניתן לעשות באמצעות מוזיקה. על הכוח הנשי שפרץ וחיבר בין האישה הערביה לבין האישה היהודיה. על החיבור וההשפעה שפרצה מהבמה ועטפה את הקהל. מתרגשים מהתחושה שאכן "חייבת להיות דרך אחרת" כמו שהשתיים שרות. הן שרות ומדברות על שותפות של שונים, על ההכרח בחיבור, על היותנו דומים, על אהבה פשוטה בין אנשים, על אחווה , על סולידריות. ערכים שאני כל כך הרבה שנים מאמין בהם ומחנך לאורם - יוצאים בפשטות ובעוצמה כל כך חזקה דרך המוזיקה המשותפת של אחינועם ומירה. מוזיקה הרמונית שיוצרת הרמוניה בנפשו של האדם, ותקווה לעתידה של המדינה שלנו
אחינועם , עומדת על הבמה, מחבקת את מירה ואומרת: אנחנו לא המציאות בישראל, אבל אנחנו מעידות על הפוטנציאל של מה שיכול להיות בישראל. ומירה מסבירה לקהל את חייה כאקרובטית שמהלכת על חבל דק על מנת שלא ליפול. חייה של אישה בחברה הערבית ושל פלשתינאית בחברה הישראלית. והכל כל כך פשוט, ונכון, ונקי, ואמיתי. שנים רבות כל כך אני עוסק בנושאים האלה ובתכנים האלה ממש. קולי צרוד אבל כוונותי זכות. כוונות של פטריוט ישראלי שמאמין ש"חייבת להיות דרך אחרת" בשביל המדינה שלי. דרך של שלום , ושיוויון. דרך של צדק חברתי. דרך של אהבה אנושית ואחווה בין בני אדם שותפים לבית ולדרך. ובערב הזה , דווקא בניו יורק, הכל היה שם על הבמה בזכותן של שתי נשים שיופיין החיצוני מעיד על יופיין הפנימי

בלילה כשחזרנו הביתה גליה ואני הראיתי לתו וגיא ילדינו הגדולים את התמונה שלנו (צוות גבעת חביבה, ארצות הברית) עם מירה ואחינועם, כך הם הגיבו: תו , בננו הבכור (15) אמר: איזה בושות, מה אתם אייזה גרופיס טינאייג'רים שאתם הולכים להצטלם עם הזמרות? תיכף גם תגידו לי שביקשתם חתימות....וגיא ביתנו האמצעית(12) אמרה: אז אני מבינה שהשחרחורת היא הערביה, והבהירה יותר היא היהודיה ושתיהן נראות מעולה! . ואולי זה הסיכום הנכון בשבילי: הבן שלי מציין שאני קצת ילדותי כי אני מעריץ את הזמרות האלה, הבת שלי חושבת שאחינועם ערבייה ומירה יהודייה ושניהם ביחד בהערותיהם מצטרפים לתמונה שאין הבדל בין היהודיה והערביה, יש שותפות , אהבה וסיכוי ותקווה. וכן, את זה בדיוק אני מעריץ