WINTER CAMP - MOSH CHOREF

Hello all,

I have taken the liberty of translating the latest posting by Yaniv (http://ysagee.blogspot.com), written after the just ended mosh choref U.S. I challenge you to read this and not be inspired! I also hope you will comment, and discuss, either on Yaniv's blog or elsewhere.

Chazak ve'ematz
Efrat

Tuesday, December 29, 2009
About a month ago, a delegation of the council of youth movements in Israel visited here in New York (during the years 2003-2006 I was the chair of this council). In a discussion with my colleagues from youth movements in Israel I presented the structure of annual activities of the movement here. I described yearly activities centered around a month and a half of summer camp, 5 days of winter camp, two more occasions of 3 days of camp in the fall and spring, and alongside this, monthly seminars of 6 hours on Shabbat. “What, you don’t have weekly ken activities?” I was asked. I answered no. “So this isn’t exactly a youth movement” I was told. And I answered that of course this is a youth movement because it is built on all the operating principles of a youth movement (youth educating youth, a framework of choice and volunteerism, symmetry of relations, hagshama, multi-dimensional educational activities), but beyond this, I explained that from the vantage point of quality time during which a madrich works with a chanich, here we have opportunities that are even greater than exist in the educational structure of weekly activities and two short camps in Israeli youth movements. I related this story to the madrichim who gathered in the cheder ochel of winter camp for an opening sicha, and I told them that I am a staunch believer in our youth movement and in our educational activities, but the time we have with chanichim is indeed very measured, and therefore they need to grab this educational opportunity with both hands and to exploit it to the end. We sat in the warm cheder ochel. Outside it was 3 degrees below zero (Celsius), and inside sat a band of young people ages 17-21, preparing themselves for an educational mission of 24 hours a day times 5 days, with children in the snow and cold of the Catskill Mountains in upstate New York. The location was stunningly beautiful, the camp is an environmental center operating year round, the tzrifim warm and pleasant. Under these conditions the chanichim of Hashomer Hatzair experienced 5 days of Jewish identity (Chanuka, Shabbat, Hebrew), Israel, group processes, survival in the snow (building shelters, building fires and identifying tracks of animals), ropes courses, ecology of humans and nature, engagement and political activism, cultural evenings – music, drama. And lots and lots of fun and experiences of togetherness and cooperation. When the camp came to a close we reviewed, together with the madrichim, the educational experience we had all gone through. And there was definitely the sense of a very meaningful educational undertaking. These were 5 days of a youth movement at its best, days that brought to the forefront how educationally crucial the youth movement here is. The relevance it affords contemporary “wired” Jewish youth from the big city in the stronghold of world capitalism. On the other hand – this again revealed the large gap between the rare educational quality and the oh so small number of shomrim and shomrot who were at the camp (a total of 55 chanichim and madrichim), and this too was a topic I spoke about with the madrichim at the conclusion of winter camp – how do we translate energy that is so positive, and convert this high quality educational meaning to aggressive marketing that will lead us to hundreds and thousands of participants. This is the essential task and it is also an existential mission. Without a real breakthrough that will turn Hashomer Hatzair into a movement working among thousands of youth here – the movement will not exist for future generations, and maybe not even for a few more years. And as I have stated – for this I am here and by this I will be measured.
Chazak ve’ematz
Yaniv

מחנה חורף

לפני כחודש ביקרה כאן בניו יורק משלחת של מועצת תנועות הנוער בישראל (בשנים 2003-2006 הייתי יושב ראש של המועצה הנ"ל)בשיחתי עם חבריי מתנועות הנוער בארץ הצגתי את מבנה הפעילות השנתית של התנועה כאן. מדובר בשנת פעילות שבמרכזה חודש וחצי של מחנה קיץ, 5 ימים של מחנה חורף, עוד פעמיים 3 ימי מחנה בסתיו ובאביב, ולצד זה סמינרים פעם בחודש של 6 שעות בשבתות. " מה אין לכם פעילות שבועית בקן ?" נשאלתי. השבתי שלא. " אז זה לא בדיוק תנועת נוער" אמרו לי . ואני השבתי שכמובן שזו תנועת נוער בהיותה בנויה על כל העקרונות הפעלה של תנועת נוער (נוער מחנך נוער, מסגרת של בחירה והתנדבות, סימטריה ביחסים, הגשמה, פעילות חינוכית רב מימדית) , אבל מעבר לזה הסברתי שמבחינת זמן איכותי שבו מדריך מחנך חניך יש כאן הזדמנויות אפילו גדולות יותר מבמבנה החינוכי של פעולה שבועית ושני מחנות קצרים שקיים בתנועת הנוער הישראלית. את הסיפור הזה סיפרתי למדריכים שהתקבצו בחדר האוכל של מחנה החורף לשיחת פתיחה, ואמרתי להם שאני מאמין גדול בתנועת הנוער שלנו ובפעילות החינוכית שלנו, אבל הזמן שלנו עם החניכים אכן מדוד מאוד, ולכן עליהם לקחת את ההזדמנות החינוכית בשתי ידיים ולמצות אותה עד תום. ישבנו בחדר האוכל המחומם בחוץ היה -3 מעלות ושלג, בפנים ישבה חבורה בגילאים של 17-21 והכינה את עצמה למשימה החינוכית של 24 שעות כפול 5 ימים עם ילדים בשלג ובקור של הרי הקצקיל בצפון מדינת ניו יורק. המקום מדהים ביופיו, המחנה הוא מרכז אקולגי שפועל כול השנה, הצריפים מחוממים ונעימים. בתנאים האלה עברו חניכי השומר הצעיר 5 ימים של זהות יהודית (חנוכה, שבת, עברית), ישראל, תהליכים קבוצתיים, הישרדות בשלג (בניית מחסה, הכנת מדורה וזיהוי עקבות של חיות), צופיות על חבלים, אקולוגיה של אדם וסביבה, מעורבות ואקטיביות פוליטית, ערבי תרבות - מוזיקה, דרמה . והמון המון כיף וחוויה של יחד ושותפות. כאשר המחנה הסתיים עברנו ביחד עם המדריכים על החוויה החינוכית שעברה על כולנו . ובהחלט הייתה תחושה של מפעל חינוכי משמעותי מאוד. היו אלה 5 ימים של תנועת נוער במייטבה. ימים שהבליטו את חיוניותה החינוכית של התנועה כאן. את האלטרנטיבה שהיא מאפשרת לנוער היהודי המקוונן של העיר הגדולה במעוז הקפיטאליזם העולמי. מצד שני - שוב זה העלה את הפער הגדול בין האיכות החינוכית הנדירה שלנו לבין המספר הכל כך קטן של שומרים ושומרות שהיו במחנה (סך הכול 55 חניכים ומדריכים) , ועל זה גם שוחחתי עם המדריכים בסיום המחנה - איך מתרגמים אנרגיה כל כך חיובית, ומשמעות חינוכית איכותית לשיווק אגרסיבי שיוביל אותנו למאות ואלפי משתתפים. זו המשימה העיקרית, וזו גם משימה קיומית. ללא מהלך פורץ שיהפוך את השומר הצעיר לתנועה שפועלת בקרב אלפי בני נוער כאן - לא תתקיים התנועה בדורות הבאים, ואפילו לא תוך מספר שנים. וכאמור - בשביל זה אני כאן, ובזה אמדד

חזק ואמץ, יניב 

למה לי השליחות הזו בכלל

יש לי חברים מאוד טובים שכאשר אני מתחיל לדבר איתם על ערכים, או ציונות או השומר הצעיר, הם מעלים על שפתיהם את החיוך הדק הזה שאומר פחות או יותר את אחד המשפטים הבאים: או "מה יהיה , מתי תתבגר כבר" , או " אתה כזה פתאטי, מיושן ולא רלבנטי" או " יאללה, יאללה, מספיק עם המילים היפות שאתה ממציא לדברים שמתחשק לך לעשות". ויש לי עוד חברים טובים שבטוחים שכשאני מדבר על שליחות למען רעיון, אני מתכוון באמת לשליחות למען עצמי. אבל אני לא כועס על כול החברים שלי, אני אוהב אותם. ובמקביל עולה על שפתיי החיוך הדק שלי שאומר " חבל שלא תמיד מבינים ומאמינים בכוונות הנקיות שלי, אבל אני באמת קצת שונה מה"דרך הרגילה" וגם מי שמפקפק בי או שנראה לו שאני קצת תלוש הוא עדיין חבר או חברה ובהרבה מקרים גם שותף לדרך" . כך שכאשר החלטתי לצאת לשליחות הזו לא הופתעתי לקבל את שלל ההתייחסויות שהצגתי כאן. לאלה גם נוספו במקרה הזה כמה התייחסויות ספציפיות שקשורות במישרין למרכיבי השליחות שלי שהם: השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית. אז להלן חלק מהתגובות על הארגונים שבחרתי לייצג כאן

השומר הצעיר - תנועה לא רלבנטית, אידאולגיה שהוכחה כטעות או שקר, התנועה הזו "מתה" כבר מזמן בארה"ב אז מה יש לך לחפש שם, "קטן עליך" מה יש לך לחפש אחרי כל מה שעשית עד היום בתנועה של כמה מאות חניכים, תתבגר

גבעת חביבה - מה יש עוד דבר כזה ??, מי צריך את זה ? אז מה אתה הולך להיות שנורר של כספים בשביל לקיים ארגון לא מתפקד ולא רלבנטי, מה לך ולגיוס כספים, אם לתרום לנושא היהודי ערבי אז את זה תעשה בארץ

התנועה הקיבוצית - איזה תנועה אתה מייצג המופרטת או ההולכת ונעלמת ? למה צריך לפעול למענה בצפון אמריקה



על כול אחד ממרכיבי השליחות שלי אכתוב במשך הזמן ואסביר מהו עולם התוכן , השליחות והמשימות שגורמות לי להרגיש שעשיתי את הבחירה הנכונה בהגעתי לניו יורק לשליחות הזו. אבל היום אכתוב את הסיבה המרכזית שבגללה אני נמצא כאן והיא ההמשכיות של העם היהודי בדורות הבאים. אני פה כי להבנתי זו זירה קריטית למען קיומו העתידי של העם שלי. אני פה כי החיבור ההדוק בין ישראל לבין העם היהודי בתפוצות הוא תנאי להיותה של ישראל מדינה יהודית בעתיד, והוא תנאי לעצם קיומו של העם היהודי בתפוצות בעתיד. והחיבור הזה הוא לא מספיק טוב. והחיבור הזה כיום יושב בעיקר על כתפיהם של אנשים דתיים או ימניים. ואילו השמאל החברתי והציבור החילוני , בגדול לא במגרש הזה. הוא לא נראה להם חשוב, ולכן הוא מופקר למי שרואה ישראל ויהדות אחרת מאיתנו. העובדה שללא חיבור משמעותי לישראל לא תתקיים יהדות ארצות הברית (ששווה בגודלה ליהודי ישראל ושניהם ביחד מהווים 80 אחוז מהעם היהודי) עובדה זו לא מטרידה רבים - אבל היא מטרידה אותי. ויש עוד עובדה שמטרידה אותי - ללא הפרייה רוחנית שקשורה לפלורליזם ביהדות כפי שקיים בצפון אמריקה, יש סכנה שרוב היהודים בישראל יאבדו קשר עם יהדותם תוך כמה דורות. דבר די מובן כאשר היהדות בישראל מיוצגת כמעט רק ע"י הדת שלעיתים היא "חשוכה" ולעיתים "נאורה" אבל מזוהה מאוד עם ערכים כמו שמרנות, לאומנות, שליטה על עם אחר ועוד... בקיצור אני מאמין שחיבור בין ישראל שלי לעם שלי שמחוץ לישראל הוא קריטי לקיום הערכים והזהות שלי בדורות הבאים - ולכן הגעתי לשליחות הזו. אני פה 3 וחצי חודשים. יש המון מה לעשות. המגרש פתוח. ואני עדיין לומד את "חוקי המשחק" אבל אני כבר מרגיש לא מעט אנרגיות טובות במעגלי העשייה שלי ואני אופטימי ביחס לסיכויי ההצלחה שלי



עד כאן לבלוג השני שלי - שגם הוא עדיין סיפור רקע לענין עצמו. בפעם הבאה אכתוב על השומר הצעיר



חזק ואמץ, יניב

למה לי הבלוג הזה

לפני ארבעה חודשים חזרתי מחפיפה קראת השליחות שלי בארה"ב ונפגשתי עם אנשים רבים , לשיחות אחרונות שהיו קשורות בסגירת נושאים בהם טיפלתח כמזכיר בקיבוצי - עין השופט, או בהכנות לתפקיד החדש שלי כשליח מרכזי של השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית בצפון אמריקה, או פשוט שיחות של פרידה מחברים ושותפים לדרך לפני יציאה למספר שנים מישראל. אחת השיחות האלה הייתה עם תום דרומי, שותף וחבר קיבוץ פלך. תום אמר לי אז : "תכתוב בלוג, זה יהיה מעניין ,יהיו אנשים שזה יהיה להם חשוב ומלמד לקרוא את זה, וזה גם ערוץ תקשורת משמעותי שפועל כיום ותלוי רק בך". עניתי לו אז: "נשמע כמו רעיון מצוין, אבל בטוח לא יהיה לי זמן". ואכן החודשים שעברו הוכיחו את מה שחששתי מראש - אין לי זמן ! אבל היום כשעברתי על המשימות שביצעתי ואלו שעוד לא הגעתי אליהם החלטתי שהגיע הרגע להשיק את הבלוג ולהלן המטרות שעומדות מול עיניי: לשתף אתכם במה שקורה לי ולמשפחתי כאן כשליחים, קיבוצניקים בעיר ובארץ החדשה, לשתף אתכם בזווית הראיה התנועתית שלי על השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית, ולשתף אתכם בזווית הראיה שלי על העם היהודי ומדינת ישראל. אז זהו אני יוצא לדרך ועד סוף השבוע הזה אכתוב את הבלוג הראשון שיתאר את חודשי ההתאקלמות בניו יורק-ניו ג'רזי ובשליחות

חזק ואמץ, יניב