החצי השני של השליחות

לשליחות יצאתי יחד עם משפחתי: גליה אשתי (רציתי לכתוב רעייתי, אבל זה תואר ששרה נתניהו מחזיקה עליו בלעדיות אז לא נותר אלא להשתמש במינוח המסורתי) ושלושת ילדינו: תו, בננו הבכור בן 14 וחצי, גיא ביתנו האמצעי בת 12 ומטר ביתנו הקטנה בת 7. היות והבלוג מלווה את השליחות החלטנו גליה ואני שהיא תכתוב (ותיכף תראו שהרבה יותר כיף לקרוא את מה שגליה כותבת... ) על הצד החוויתי- משפחתי של השליחות. להלן הפוסט הראשון שכותבת גליה. קצת ארוך אבל מאוד מומלץ תהנו - יניב



- גליה שגיא עין השופט – זמני: טנפלאי –ניו ג'רסי. 27/1/2010

החצי השני של השליחות - או איך אומרים כוסברה באנגלית


בחיל ורעדה אני ניגשת למלאכת הכתיבה. תמיד אהבתי לכתוב ותמיד החשבתי את הכתיבה למלאכתם של אומנים גמורים. לימים, כשאני גדלה וזוכה לעסוק בתיאטרון ובימוי, גדלה הערכתי לכותבים ולפרי יצירתם המאפשר לנו הקוראים מגוון עצום ואין סופי של השלכות ואינטרפרטציות ובנייה חוזרת של עולמות ותיקונם.

והנה נקרית בדרכי ההזדמנות לכתוב ולשתף בחצי השני של השליחות זו אשר לקחה אותנו עם שלושת ילדינו אל מעבר לים לעיר קטנה ומקסימה, ממש ליד "העיר הגדולה".
קשה להאמין שאנחנו כאן כבר חמישה חודשים. קשה להאמין שאנחנו כאן רק חמישה חודשים. לפעמים אני הולכת לישון עם ההרגשה שתמיד הייתי כאן ומתעוררת בבוקר עם השאלה "איפה אני??" .
קצת כמו אחרי לידה – גם כשנדמה לך שמתחילה איזו שיגרה ואת יכולה להתחיל לדבר עם חברות על עוד דברים חוץ מאוכל, כביסה, קניות וכמה הילד בכה הלילה... אז הקלפים נטרפים וכל מה שאיכשהו תכננת להיום עובר לזמן אחר...
אז ככה זה כבר חמישה חודשים שאני לומדת לכבס, לבשל, לנהוג... (אני יודעת שיש קיבוצניקים שיודעים לעשות זאת בלי בעיה – אני לא!). למעשה חוץ מפסטה ופשטידות לא בשלתי בארבעים ושלוש שנותיי. מעולם לא כיבסתי במכונה, והנהיגה? טוב זו שריטה עמוקה ובכלל מי צריך לנהוג כשיש אופניים?
לצד זה אני מכינה כל יום שיעורי בית באנגלית ואוספת בזהירות את אינסוף הדמעות של ילדי המתגעגעים לכל מה שהיה שלהם, לכל מה שהיו קודם, לחברים... .
יש לי חברה שכותבת לי: "כל אחד והקצב שלו...תנשמי, תעשי בקצב שלך את הדברים, לא בקצב של אחרים". לפעמים כשאני לא עונה לה, היא ממשיכה וכותבת: "אני אכתוב לך בכל מקרה גם אם לא תעני.. עד שיהיו לך כוחות...".

בוקר אחד אחרי שאני מובילה את מטר הבת הקטנה שלנו לבית הספר ומסבירה לה בפעם המי יודע כמה שאין לה חום והיא לא חולה, שהיא חייבת ללכת לבית הספר. אני אחכה לה שיסתיים היום ואבוא לקחת אותה כמו תמיד. אני נותנת לה אקמולי לכאבי הבטן וטיפות באך לכאבי הראש ותמונה קטנה של אבא שתסתכל באמצע היום... "את תהיי בסדר" אני מנסה לעודד אותה... ושולחת אותה להתמודדות היומיומית שלה...

"יום אחד זה יקרה" ריטה שרה: "משהו ירגע בנו" ריטה שרה לנו... מטר ואני מחכות בסבלנות וגם בעבודה קשה.

כמו תמיד, אחרי הפרידה הקשה הזו, אני מוצאת את עצמי מדפדפת במחברות המתכונים שאספתי וקבלתי מתנות מהבנות בעין השופט ומאמא שלי ומאמא של יניב ועוד ועוד. אני מחפשת מה אכין היום לארוחת צהריים.
'משהו חדש ורצוי שיהיה גם רוטב של החדר אוכל' – כמו שתו אומר אחרי שהשלים עם העובדה שאין יותר ממנה אחת ושתי תוספות בכל ארוחה, ולא, אין גם צמחוני.... זה לא חדר אוכל!
ואז מתגנבת במוחי מחשבה חדשה (חייבים להתפתח...). אני פותחת ספר בישול אמיתי ומוצאת מתכון של קציצות ברוטב ים תיכוני. במרץ אני מתחילה לחתוך ולקצץ ירקות. במחבת אחת מטגנת גזר עם בצל ובשנייה את הפלפל האדום. סיר אחד לבשר ואחד לרוטב... ואז אני נעצרת. חסר לי כמון. מה עושים? לא נורא, כולו כמון- יהיה בלי. ושוב נעצרת. מה עכשיו? כוסברה. מה זה כוסברה?? אם הייתי עובדת במטבח יותר מהחמישה ימים הראשונים בהם הגעתי לעין השופט לפני 20 שנה ונתנו לי לחתוך חסה להגשה עצמית,,, אולי הייתי יודעת מה זה כוסברה. בכל אופן שני מרכיבים חסרים במתכון אחד חדש מספר בישול אמיתי זה נראה לי יותר מדי!
אני עולה על האוטו הגדול שלנו ונוהגת לבד לחנות הקרובה. מלאת גאווה בעצמי אני נכנסת לחנות אוספת כמובן עוד כמה מוצרים באותה הזדמנות, קופסא קטנטנה של כמון ב5 דולר ו99 סנט (ככה זה עולה גם בארץ???)
ואהה – איפה הכוסברה??
אני עוברת שוב ושוב על כל הירקות בחנות הגדולה. מה זה כוסברה??

טוב, אני חושבת לעצמי, אני אשאל.. אני כבר רגילה לתהליך המשפיל הזה של להיכנס לחנות ולהתחיל לבקש עזרה באנגלית העילגת שלי.
"אסקיוזמי" אני פונה לגברת אחת באזור הירקות, ושוב נעצרת – איך לעזאזל אומרים כוסברה באנגלית??
אולי, אני מפעילה יצירתיות, אולי כוסברה זה כמו סלרי ואומרים את זה אותו דבר... אני מגייסת את כל המבטא האמריקאי שלי ובריש מתגלגלת וחיוך אווילי שואלת: "דו יו נו וור איז דא כוסבררררה??"
- זה לא עובד....
אני מתקשרת לאחת מהבנות בטנפלאי ולוחשת: איך אומרים כוסברה באנגלית?? "אההה – לא זוכרת" היא לוחשת חזרה, אחרי שהיא מנסה לגייס לעזרתי גם בנות אחרות שבסביבתה..
עוד מעט כבר צריך לאסוף את הילדים ואני מזיעה כאן כאילו הייתי בעצמי איזו קציצה ים תיכונית. בסוף אני מתקשרת ליניב – "אני באמצע ישיבה" - "לא אכפת לי... אני באמצע החנות ואני לא אזוז מכאן בלי כוסברה, אז תברר איך אומרים את זה.."
הבנות שהיו איתו בישיבה ידעו. וגם אמרו לו שזה סימן לארוחה טובה שמחכה לו בבית... וכך באמת היה.

"את לא במגרש שלך" הסבירה לי אחת הבנות בטנפלאי בזמן שצעדנו במגרש המקומי... "זה ייקח זמן".

אתמול כשצעדתי עם חברה אחרת העזתי ושאלתי על מייבש הכביסה שלנו. "לוקח לו שעות לייבש את הכביסה.. גם אצלך זה ככה" – "כן" היא אמרה, ושתינו קיטרנו על חשבון החשמל, "לפחות שעה". "לא", אני בולעת עוד פיסת אגו: "שעות"....
ואז היא הסבירה לי שיש למייבש רשת שצריך לנקות פעם בכמה כביסות ואתם יכולים רק לנחש איך שלי נראתה אחרי חמישה חודשים שלא ניקו אותה.
"איך יכולת לדעת" היא מנחמת אותי... כן אני צריכה ללמוד לשחק את חיי במגרש החדש. חלק כבר מסתדר – מטר מחייכת בבוקר בדרך לבית ספר ואצלי בבית יש כבר ארוחות כמו בחדר אוכל (טוב נו כמעט כמו בחדר באוכל – של עין השופט..) ועוגות טובות...בדרך כלל...
וחלק? חלק זה יקח זמן ובסוף נתרגל לכך שכאן אנחנו לא במגרש שלנו וגם לא נהיה...כי גם כשנדע איך אומרים כוסברה באנגלית תמיד יגיע היום שנצטרך כרשה לאיזה בישול ונעמוד בחנות, שוב, חסרי אונים...