למה לי השליחות הזו בכלל

יש לי חברים מאוד טובים שכאשר אני מתחיל לדבר איתם על ערכים, או ציונות או השומר הצעיר, הם מעלים על שפתיהם את החיוך הדק הזה שאומר פחות או יותר את אחד המשפטים הבאים: או "מה יהיה , מתי תתבגר כבר" , או " אתה כזה פתאטי, מיושן ולא רלבנטי" או " יאללה, יאללה, מספיק עם המילים היפות שאתה ממציא לדברים שמתחשק לך לעשות". ויש לי עוד חברים טובים שבטוחים שכשאני מדבר על שליחות למען רעיון, אני מתכוון באמת לשליחות למען עצמי. אבל אני לא כועס על כול החברים שלי, אני אוהב אותם. ובמקביל עולה על שפתיי החיוך הדק שלי שאומר " חבל שלא תמיד מבינים ומאמינים בכוונות הנקיות שלי, אבל אני באמת קצת שונה מה"דרך הרגילה" וגם מי שמפקפק בי או שנראה לו שאני קצת תלוש הוא עדיין חבר או חברה ובהרבה מקרים גם שותף לדרך" . כך שכאשר החלטתי לצאת לשליחות הזו לא הופתעתי לקבל את שלל ההתייחסויות שהצגתי כאן. לאלה גם נוספו במקרה הזה כמה התייחסויות ספציפיות שקשורות במישרין למרכיבי השליחות שלי שהם: השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית. אז להלן חלק מהתגובות על הארגונים שבחרתי לייצג כאן

השומר הצעיר - תנועה לא רלבנטית, אידאולגיה שהוכחה כטעות או שקר, התנועה הזו "מתה" כבר מזמן בארה"ב אז מה יש לך לחפש שם, "קטן עליך" מה יש לך לחפש אחרי כל מה שעשית עד היום בתנועה של כמה מאות חניכים, תתבגר

גבעת חביבה - מה יש עוד דבר כזה ??, מי צריך את זה ? אז מה אתה הולך להיות שנורר של כספים בשביל לקיים ארגון לא מתפקד ולא רלבנטי, מה לך ולגיוס כספים, אם לתרום לנושא היהודי ערבי אז את זה תעשה בארץ

התנועה הקיבוצית - איזה תנועה אתה מייצג המופרטת או ההולכת ונעלמת ? למה צריך לפעול למענה בצפון אמריקה



על כול אחד ממרכיבי השליחות שלי אכתוב במשך הזמן ואסביר מהו עולם התוכן , השליחות והמשימות שגורמות לי להרגיש שעשיתי את הבחירה הנכונה בהגעתי לניו יורק לשליחות הזו. אבל היום אכתוב את הסיבה המרכזית שבגללה אני נמצא כאן והיא ההמשכיות של העם היהודי בדורות הבאים. אני פה כי להבנתי זו זירה קריטית למען קיומו העתידי של העם שלי. אני פה כי החיבור ההדוק בין ישראל לבין העם היהודי בתפוצות הוא תנאי להיותה של ישראל מדינה יהודית בעתיד, והוא תנאי לעצם קיומו של העם היהודי בתפוצות בעתיד. והחיבור הזה הוא לא מספיק טוב. והחיבור הזה כיום יושב בעיקר על כתפיהם של אנשים דתיים או ימניים. ואילו השמאל החברתי והציבור החילוני , בגדול לא במגרש הזה. הוא לא נראה להם חשוב, ולכן הוא מופקר למי שרואה ישראל ויהדות אחרת מאיתנו. העובדה שללא חיבור משמעותי לישראל לא תתקיים יהדות ארצות הברית (ששווה בגודלה ליהודי ישראל ושניהם ביחד מהווים 80 אחוז מהעם היהודי) עובדה זו לא מטרידה רבים - אבל היא מטרידה אותי. ויש עוד עובדה שמטרידה אותי - ללא הפרייה רוחנית שקשורה לפלורליזם ביהדות כפי שקיים בצפון אמריקה, יש סכנה שרוב היהודים בישראל יאבדו קשר עם יהדותם תוך כמה דורות. דבר די מובן כאשר היהדות בישראל מיוצגת כמעט רק ע"י הדת שלעיתים היא "חשוכה" ולעיתים "נאורה" אבל מזוהה מאוד עם ערכים כמו שמרנות, לאומנות, שליטה על עם אחר ועוד... בקיצור אני מאמין שחיבור בין ישראל שלי לעם שלי שמחוץ לישראל הוא קריטי לקיום הערכים והזהות שלי בדורות הבאים - ולכן הגעתי לשליחות הזו. אני פה 3 וחצי חודשים. יש המון מה לעשות. המגרש פתוח. ואני עדיין לומד את "חוקי המשחק" אבל אני כבר מרגיש לא מעט אנרגיות טובות במעגלי העשייה שלי ואני אופטימי ביחס לסיכויי ההצלחה שלי



עד כאן לבלוג השני שלי - שגם הוא עדיין סיפור רקע לענין עצמו. בפעם הבאה אכתוב על השומר הצעיר



חזק ואמץ, יניב

למה לי הבלוג הזה

לפני ארבעה חודשים חזרתי מחפיפה קראת השליחות שלי בארה"ב ונפגשתי עם אנשים רבים , לשיחות אחרונות שהיו קשורות בסגירת נושאים בהם טיפלתח כמזכיר בקיבוצי - עין השופט, או בהכנות לתפקיד החדש שלי כשליח מרכזי של השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית בצפון אמריקה, או פשוט שיחות של פרידה מחברים ושותפים לדרך לפני יציאה למספר שנים מישראל. אחת השיחות האלה הייתה עם תום דרומי, שותף וחבר קיבוץ פלך. תום אמר לי אז : "תכתוב בלוג, זה יהיה מעניין ,יהיו אנשים שזה יהיה להם חשוב ומלמד לקרוא את זה, וזה גם ערוץ תקשורת משמעותי שפועל כיום ותלוי רק בך". עניתי לו אז: "נשמע כמו רעיון מצוין, אבל בטוח לא יהיה לי זמן". ואכן החודשים שעברו הוכיחו את מה שחששתי מראש - אין לי זמן ! אבל היום כשעברתי על המשימות שביצעתי ואלו שעוד לא הגעתי אליהם החלטתי שהגיע הרגע להשיק את הבלוג ולהלן המטרות שעומדות מול עיניי: לשתף אתכם במה שקורה לי ולמשפחתי כאן כשליחים, קיבוצניקים בעיר ובארץ החדשה, לשתף אתכם בזווית הראיה התנועתית שלי על השומר הצעיר, גבעת חביבה והתנועה הקיבוצית, ולשתף אתכם בזווית הראיה שלי על העם היהודי ומדינת ישראל. אז זהו אני יוצא לדרך ועד סוף השבוע הזה אכתוב את הבלוג הראשון שיתאר את חודשי ההתאקלמות בניו יורק-ניו ג'רזי ובשליחות

חזק ואמץ, יניב